באחת הפעמים.במפגש שהיה לי עם קבוצה של מחנכים עלה נושא "החוצפה".
כיצד נכון להגיב אל מול חוצפה של ילד ?
האם באיפוק,אולי גערה,ואולי בכלל כדאי לנקוט בענישה מחמירה מיד בהתחלה ?

ביקשתי מהמשתתפים לומר לי מה הם חושבים,
והתשובות שקיבלתי היו מגוונות,
מהתעלמות והשלמה עם המצב ועד לרשימת עונשים מגוונת ויצרתית.

כשהם סיימו לענות שאלתי אותם,
מה המכנה המשותף לכלל התשובות שהם ענו?
תחת איזו כותרת היה אפשר להכניס את התשובות שנשמעו ?

כאן, כבר היה קשה להם לענות,אז ביקשתי לספר להם סיפור ידוע.
הסיפור על ה"חפץ חיים" ששלחו אליו בחור מהישיבה שהתברר שהוא מחלל שבת.
ה"חפץ חיים" אחז בידיו של אותו בחור והתחיל לבכות כשדמעות זולגות מעיניו ורק על מילה אחת הוא חזר מספר פעמים בכאב "שבת,שבת.."
התגובה של ה"חפץ חיים",כך סיפר אותו בחור,השפיעה עליו כך שהוא לא יכול היה לשכוח אותה כל ימיו.

מה היה המיוחד באותה תגובה של ה"חפץ חיים" ??

התשובות שאתם נתתם,כך אמרתי,עסקו כולם בשאלה "כיצד להגיב", הכותרת שלהם היא "כיצד להגיב",
אני מחפש את ה"למה להגיב".

ל"חפץ חיים" לא היתה שאלה "כיצד להגיב" משום שהוא ידע את ה"למה להגיב".
ה"למה" היה משום שהוא ריחם על אותו בחור שמחלל את השבת,כאב לו על אותו בחור,
וכשכואב אז בוכים.

השאלה לא צריכה להיות "כיצד מגיבים מול חוצפה", השאלה צריכה להיות "למה מגיבים".

כדאי לבדוק,כך אמרתי להם,האם אנחנו מגיבים תגובה שבאה "לעזור" לעצמנו, ואז יש שם כעס,אגו ואפילו השפלה.
או שאנחנו מגיבים בשביל לעזור לאותו ילד.

אם השלב של "למה מגיבים" יעבור בהצלחה,
אז לא יהיה צורך בחיפוש ה"איך".

מי שאוהב את התלמיד באמת אז ה"למה מגיבים" הוא ברור.

צריך לחפש את ה"למה" במקום את ה"איך".

וראיה לדברים יש לי מפרשת השבוע.

הפרשה עוסקת רובה בדיני המצורע.
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכהנים,וראה הכהן את הנגע…".

בטומאת המצורע ישנו דין שרק הכהן יכול להכריז עליו כטמא.
אפילו אם הכהן אינו בקיא בדיני נגעים ונזקק להדרכה וליווי של חכם שבקיא בדיני וסימני הנגעים,
עדיין המצורע לא יהיה טמא עד שהכהן ורק הוא יכריז עליו כטמא

והשאלה היא כמובן למה ??מדוע לא מספיק שהחכם יכריז עליו כטמא ??

ושאלה נוספת על המילים "..והובא אל אהרון הכהן..".
מדוע לא מספיק לכתוב "וראה הכהן את הנגע.." ? מה מוסיפות המילים "והובא אל הכהן" ??

אני חושב שתשובה אחת יש לשתי השאלות.

כדי להכריז על המצורע שהוא "טמא" ולהרחיקו מחברת בני האדם,לא מספיק חכם שבקיא בכללים הטכנים.
התורה מלמדת אותנו שהמכריז על הטומאה יהיה אחד שאמון על אהבת אותו המצורע,
חייבים לודא שהכל מגיע מתוך דאגה אמיתית לשלומו הרוחני של המצורע.
לא מגיבים אם ה"למה" לא ברור וודאי.

דוקא הכהן "אוהב שלום ורודף שלום"
דוקא בניו של אהרון הכהן שעל אביהם אמר הקב"ה למשה "וראך ושמח בלבבו" שזו גם הסיבה שזכה בכהונה משום העין הטובה שהיתה לו
דוקא הכהן ורק הוא יכול להכריז "טמא"

הכנים כשמברכים את הקהל אומרים "…וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה".
הם מחוייבים לאהוב.. בתפקידם.
זה חלק בלתי נפרד מתפקידם.

"והובא אל הכהן" – אומרים המפרשים שזה לשון של בעל כורחו.
שמביאים את המצורע אל הכהן גם אם אינו רוצה לבוא.
אולי יתכן לומר שהלשון שמעידה על "בעל כורחו", לא מתייחסת רק למצורע,
אלא גם לכהן.
גם הוא- הכהן, אינו רוצה שהמצורע יהיה טמא.
הוא היה רוצה שישאר טהור.
רק אחד שכזה שאוהב באמת את רעהו,יכול כשצריך לתועלת רעהו, לומר עליו "טמא".

מי שיעבור על הפסוקים יראה שהתורה כותבת "וראה הכהן את הנגע…נגע צרעת הוא,וראהו הכהן וטמא אותו"
מדוע יש צורך לכפול ולכתוב שוב "וראהו הכהן" בסמוך ל "וטמא אותו"?

יתכן וגם כאן רומזת התורה שלא מספיק לראות את הנגע,צריך לראות גם את האדם עצמו,
לראות אותו – ההכרזה "טמא" היא רק בשבילו ולטובתו.
רק כך אפשרי להכריז עליו "טמא".

שבת שלום וחודש טוב.
אפרים אפשטיין.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]